גמרא
פירוש
וְאַחֲתֵיהּ בֵּי קִבְרֵי וּקְרִי בֵּיהּ אַלְפָּא שִׁפּוּרֵי בְּאַרְבְּעִין יוֹמִין אָזֵיל עָבֵיד הָכִי פְּקַע כַּדָּא וּמִית אַלָּמָא מַאי שִׁפּוּרֵי שֶׁנִּפְרָעִין מִמֶּנּוּ.
מַאי תְּבָרָא אָמַר רַב יִצְחָק בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה תָּבְרִי בָּתֵּי רָמֵי דְּתַנְיָא אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל כׇּל מָקוֹם שֶׁנָּתְנוּ חֲכָמִים עֵינֵיהֶם אוֹ מִיתָה אוֹ עוֹנִי.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
א רמב״ם הלכות שביתת יום טוב ז׳:י״ט
סמ״ג מצוות לא תעשה ע״ה
טור אורח חיים תקל״א:ד׳
שולחן ערוך אורח חיים תקל״א:ד׳
סמ״ג מצוות לא תעשה ע״ה
טור אורח חיים תקל״א:ד׳
שולחן ערוך אורח חיים תקל״א:ד׳
ו רמב״ם הלכות אבל י׳:ז׳
רמב״ם הלכות שביתת יום טוב ז׳:י״ח
טור אורח חיים תקל״א:ז׳
טור יורה דעה שצ״ט:ג׳
שולחן ערוך אורח חיים תקל״א:ז׳
שולחן ערוך יורה דעה שצ״ט:ג׳
רמב״ם הלכות שביתת יום טוב ז׳:י״ח
טור אורח חיים תקל״א:ז׳
טור יורה דעה שצ״ט:ג׳
שולחן ערוך אורח חיים תקל״א:ז׳
שולחן ערוך יורה דעה שצ״ט:ג׳
(שיפרו) [שיפורי]. שנפרעין ממנו נוטריקון של שיפורי1.
מאי תברי. מ״ט תוקעין בשמתא ג׳ שברים2. תברי בתי רמי. השמתא משפיל ומפיל בתים רמים3. כל אילו שאמרו. הבאין ממדינ׳ הים וכו׳4.
גמר׳ והנזיר והמצורע אעפ״י שהיה להם פנאי לגלח ולא גלחו מותרין לגלח. ואף כי היא עבירה היא בידם מוטב שיגלחו במועד ואל ישהו קרבנותיהן עד לאחר הרגל דנזיר ומצורע אין מביאין קרבנם עד לאחר גילוח כדמפקינ׳ מקראי הילכ׳ לא קנסינן להו כי היכי דניעבדו קודם הרגל דזימנין דלא עבד להו קודם הרגל ואי אסרינ׳ במועד נימצין משהין קרבנותיהן ואינן קרבין ביום שמיני בזמנן5. ואבל שחל ח׳ שלו להיות בשבת. שהיה ערב הרגל. קאמ׳ תנא ברא. מותרין לגלח6 במועד.
דסבר כאבא שאול. דא׳ יום שביעי עולה לכאן [ולכאן].
והילכ׳ אתי רגל ומבטל לגזיר׳ ל׳ ומותר לגלח והכא אי לאו שבת ה״ל אנוס ושרי לגלח במועד והשת׳ ליכ׳ למימ׳ אי בעי ליה לגלח ערב שבת דהא בימי אבלו כ״ע לא פליגי דאסור ותנא דידן דלא חשיב אבל באילו מגלחין במועד סבר לה כרבנן ולא אמרי׳ מקצת היום ככולו ואכתי לא שלים אבלות דשבע׳ ולא בטלה גזיר׳ ל׳ אא״כ היו ח׳ ימים קודם הרגל ולא הוי אנוס דאפי׳ לא הוי שבת לא מצי מגלח ולהכי אינו מגלח במועד. כל אילו שאמרו מותרין לגלח.
בימי אבלן. שאם בא ממדינ׳ הים בימי אבלו או מבית השבייה וכן כולם7 ומותרין לגלח כדרכן במספרים8. וה״מ בשתכפוהו אבליו. שרבו אבליו דכיון דאיכ׳ תרי שבא ממדינת הים וגם תכפוהו מותר לגלח9 אבל לא תכפוהו אבליו אלא בא ממדינ׳ הים ומצא שמת לו מת אחד10 אסור לגלח. ושאר אדם שתכפוהו אבליו ולא בא ממדינ׳ הים מקיל בתער. ע״י שינוי11. רב12 היי גאון תער ומספרים משונין מעט זה מזה ויש שינוי בין לשון תורה ולשון חכמים כי תער בלשון חכמים מספרים דתרגו׳ והעבירו תער ותעבור מספר והעשוי לגילוח ולהשחת׳ קרוי בלשון חכמי׳ מספרים ואשר אינו משחית לגמרי קוראין לו חכמים תער עכ״ל. הלכה כר׳ יהוד׳ באבל. דאסור ליטול צפרניו דליפות הוא13.
והלכה כר׳ יוסי במועד. קסבר עולא דלא הוי ניוול כל כך שהטעם לפי שגזרו חכמים כדי שלא יכנסו לרגל והם מנוולין.מהדורת הרב יוסף עמרם ברנשטיין ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות)
מאי תברי. מ״ט תוקעין בשמתא ג׳ שברים2. תברי בתי רמי. השמתא משפיל ומפיל בתים רמים3. כל אילו שאמרו. הבאין ממדינ׳ הים וכו׳4.
גמר׳ והנזיר והמצורע אעפ״י שהיה להם פנאי לגלח ולא גלחו מותרין לגלח. ואף כי היא עבירה היא בידם מוטב שיגלחו במועד ואל ישהו קרבנותיהן עד לאחר הרגל דנזיר ומצורע אין מביאין קרבנם עד לאחר גילוח כדמפקינ׳ מקראי הילכ׳ לא קנסינן להו כי היכי דניעבדו קודם הרגל דזימנין דלא עבד להו קודם הרגל ואי אסרינ׳ במועד נימצין משהין קרבנותיהן ואינן קרבין ביום שמיני בזמנן5. ואבל שחל ח׳ שלו להיות בשבת. שהיה ערב הרגל. קאמ׳ תנא ברא. מותרין לגלח6 במועד.
דסבר כאבא שאול. דא׳ יום שביעי עולה לכאן [ולכאן].
והילכ׳ אתי רגל ומבטל לגזיר׳ ל׳ ומותר לגלח והכא אי לאו שבת ה״ל אנוס ושרי לגלח במועד והשת׳ ליכ׳ למימ׳ אי בעי ליה לגלח ערב שבת דהא בימי אבלו כ״ע לא פליגי דאסור ותנא דידן דלא חשיב אבל באילו מגלחין במועד סבר לה כרבנן ולא אמרי׳ מקצת היום ככולו ואכתי לא שלים אבלות דשבע׳ ולא בטלה גזיר׳ ל׳ אא״כ היו ח׳ ימים קודם הרגל ולא הוי אנוס דאפי׳ לא הוי שבת לא מצי מגלח ולהכי אינו מגלח במועד. כל אילו שאמרו מותרין לגלח.
בימי אבלן. שאם בא ממדינ׳ הים בימי אבלו או מבית השבייה וכן כולם7 ומותרין לגלח כדרכן במספרים8. וה״מ בשתכפוהו אבליו. שרבו אבליו דכיון דאיכ׳ תרי שבא ממדינת הים וגם תכפוהו מותר לגלח9 אבל לא תכפוהו אבליו אלא בא ממדינ׳ הים ומצא שמת לו מת אחד10 אסור לגלח. ושאר אדם שתכפוהו אבליו ולא בא ממדינ׳ הים מקיל בתער. ע״י שינוי11. רב12 היי גאון תער ומספרים משונין מעט זה מזה ויש שינוי בין לשון תורה ולשון חכמים כי תער בלשון חכמים מספרים דתרגו׳ והעבירו תער ותעבור מספר והעשוי לגילוח ולהשחת׳ קרוי בלשון חכמי׳ מספרים ואשר אינו משחית לגמרי קוראין לו חכמים תער עכ״ל. הלכה כר׳ יהוד׳ באבל. דאסור ליטול צפרניו דליפות הוא13.
והלכה כר׳ יוסי במועד. קסבר עולא דלא הוי ניוול כל כך שהטעם לפי שגזרו חכמים כדי שלא יכנסו לרגל והם מנוולין.מהדורת הרב יוסף עמרם ברנשטיין ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות)
הערות
1 ובנימוקי יוסף כתב משמתינן בשופר שנפרעין לשון שופר נוטה ללשון פרעות. וכעי״ז בר״י מלוניל לשון שופר נוטה ללשון פירעון.
2 כעי״ז בפרש״י לרי״ף ד״ה מאי תברי. אמנם בפרש״י למה תוקעין תקיעה ושברים. ועיין בתלמיד הר״י מפאריש מפני מה תוקעין שלשה שברים כך הוא רגילות לתקוע כשמנדין בשופר תקיעה שלשה שברים תקיעה עכ״ל. אמנם בפרש״י כתב למה תוקעין תקיעה ושברים.
3 כעי״ז בפרש״י לרי״ף ד״ה תברי. ועיי״ש עוד שהביא לשון אחר שובר בתים ומשליכן לארץ. [ולפ״ז רמי היינו משליך]. ועיין תלמיד הר״י מפאריש שהנדוי מפיל רמי הקומה ומשליכן לארץ.
4 כ״כ בפרש״י לרי״ף ד״ה כל אלו.
5 וכ״כ בפרש״י לרי״ף ד״ה שהיה. וכעי״ז בפרש״י ד״ה שלא ישהו. [ועיין משנה למלך פ״ז מהל׳ יו״ט הי״ט שהקשה דהא הכא במאחר קרבנותיו איירי וא״כ כבר עבר היום השמיני. ועיין בית דוד למשניות שכתב להגיה בדברי רש״י ועיין יד דוד מש״כ בזה].
6 כעי״ז פרש״י ד״ה ותנא ברא.
7 וכ״כ בנמוק״י פירוש כל אלו שאמרו יוצא מבית האסורים ושאר דתנינן במתני׳. וכ״כ בשיטת ריב״ב.
8 עיין רש״י ד״ה הא איתמר דמבואר כדברי רבינו שמותר לגלח במספריים.
9 כעי״ז בפרש״י לרי״ף ד״ה בשתכפוהו.
10 מבואר דיותר ממת אחד חשיב תכפוהו אבליו ומותר לגלח. וכ״כ בטור ושו״ע יו״ד סימן ש״צ ס״ג דאם תכפוהו שני אבלות בזה אחר זה שרי. אמנם עיין בר״ח שפירש קודם שישלים ימי אבל זה מת לו מת אחר וכן עוד בתוך ימי אבל זה מת לו מת אחר. משמע דבעינן ג׳ מתים.
11 וכ״כ בחדושי הר״ן חותך מקצתו בתער שהוא בסכין דרך שינוי ולא במספרים כדרך המתגלחין. וכעי״ז כתב הריטב״א. וכן פרש״י תענית דף י״ג א׳ ד״ה ובתער. ועיין בר״ן שהביא עוד פירוש בתער שיגלח מלמטה עיקרי השער כדי להקל עליו. אבל לא במספרים שיחתוך מזנבות השער מפני שזה נראה לעינים אבל תחת שערן אינו נראה. וכעי״ז כתב בנמוק״י.
12 הביאו בשערי שמחה לרי״צ גיאות הלכות אבלות עמוד מ״ט וז״ל ואמר מר רב האיי דתער ומספרים בל׳ חכמים וכן מתרגמים אותו והואיל מום שעשוי לגלוח ולהשחתה ואשר אינו משחית לגמרי קורין לו חכמים תער. ועיי״ש בהגות יצחק ירנן שהעיר שנפלו שיבושים בהעתקה והביא דברי הרמב״ן בתורת האדם שהעתיק דברי הריצ״ג בשם רב האי והוא כלשון שהעתיקו רבינו עיי״ש.
13 כ״כ בפרש״י לרי״ף ד״ה הלכה כר׳ יהודה. וכ״כ בקרן אורה דר׳ יהודה חשיב ליה נטילת צפרנים לקישוט כמו גילוח, ולכך אוסר במועד כדי שלא יכנס לרגל כשהוא מנוול, ובאבל נמי הרי זו בכלל איסור גילוח שנאסר כדי שלא יתקשט. ועיין תוספות הרא״ש בשם הראב״ד דאבילות דצפרנים אית ליה לר׳ יהודה מדכתיב וגלחה את ראשה ועשתה את צפרניה ומתרגמי׳ ותרבי ית טופראנה וכתיב ובכתה את אביה. וכ״כ הריטב״א.
הערות
Gemara
Peirush